- מאת זהר ברעם- הייתי נוכח בהרכזת מדינת ישראל בתלאביב.

רון סיון • 16/4/2018 כניסות

לילדי שילת היקרים שלום רב.
כמו שאתם יודעים אנו חוגגים השבוע בארצנו 70 שנות עצמאות למדינת ישראל .ויש לי סיפור אישי לספר לכם על זה.
בתקופת מלחמת העצמאות הייתי ילד כבן 4.5 שנים. .וקצת יותר בהמשך.. היום אני מבוגר.
הורי התגוררו בגבעת רמ"בם שבעיר גבעתיים. זוכר כמה דברים משם.. כמו הפצצת אזור מגורינו על ידי מטוסים מצריים כי מפעל ייצור תחמושת של הההגנה,היה סמוך לגן הילדים שלנו...אותו יום שישי שהופצצנו,,היה תפקידי לארגן את מסיבת קבלת השבת.בגן הילדים שלי... והייתי סוג של פרא אדם קטן כמו נכדי =גבע היום. .אז... .אירגנתי הילדים הבנים חבורת פראים. .ושרנו ורקדנו במעגל זה אחרי זה..ביחד לצלילי השיר שרנו " גמל גמלי...אתה הולך לי בזפזיף" ..משהוא בקירוב. הגננת החווירה ונתנה לי עונש לעמוד ליד הקיר ..אבל אחרי שתי דקות נשמעה אזעקה והגננת צרחה =כולם לברוח...הבייתה.. אז 4 ילדים ואני ברחנו. לפתע בדרכנו בדיונה..( היו אז..-היום רבי קומות יש שם)ראיתי ממערב מהים. .מתל אביב. .מטוס מצרי מתקרב אלינו ויורה . המטוסים טסו אז לאט לאט יחסית להיום .הוא זרק פצצות שחורות. .שפגעו באדמה שנירעדה. זוכר כי נשכבנו על האדמה....כשראיתי שהמטוס מתקרב אלינו ויורה.. סימנתי לחברי ביד ורצו אחרי איזה 10 מטרים. הצידה מהמטוס היורה. .הסתכלתי וראיתי את שני הטייסים המצרים שטסו מעלינו ממש, עם שפמים גדולים. .המטוס הסתובב וחזר שוב וירה עלינו. .ושוב כשהתקרב..סימנתי וברחנו.. לא הייתי מסוגל לומר מילה רק עשיתי סימן לחברי ביד והבינו.. ולא פגע בנו....ואז טס חזרה לים נעמדתי ..וצפיתי בו כמו מנצח עד שנהייה קטן קטן..ונעלם באופק. כמה ימים אחר כך נהייתה מהומה בכל... כולם דיברו בהתרגשות. עם כולם...שהולכים להכריז על המדינה...אז גם שני הורי לקחו אותי, ,והלכנו ברגל מגבעת רמב"ם אחרי הצהריים של יום שישי ההוא עד לבניין שהיה של מאיר דיזנגוף ראש העיריה בעבר...זוכר שהתקשיתי ללכת אבל הורי נתנו לי יד. הגענו למקום היו בו כבר. .אלפי אנשים. כולם עמדו. ודיברו בהתרגשות. ...אימי סחבה אותי בין האנשים ואמרה= אני רוצה שבני הקטן.. יראה את בן גוריון. מכריז.. נהיה קר והחשיך. עמדנו ככה המון זמן . מישהוא העיר לאימי =גיברת לא מביאים ילדים בקור לכאן. אימי ענתה לו אני חברת ההגנה בסדר? ...ברגע מסויים הושלך הס. יכולת לשמוע זבוב. שקט מדהים שכזה. היינו שם אלפי בני אדם. לא זוכר שראיתי ילד נוסף. נהיה שקט מוחלט עובדים הוציאו החוצה רמקול לא גדול. ותלו אותו על הקיר.. תמיד ידעתי להסתכל הייטב...ולפתע נישמע קולו..הצרוד - מתכתי בגלל הרמקול הלא גדול.. מתוך הבניין מבפנים ( הוא לא יצא לקהל...)קולו של דוד בן גוריון יו"ר המינהלת" שאמר: : " בארץ- ישראל קם העם היהודי וכו..." נהייתה תדהמה בקהל. המנהיג, הקריא קצת זמן ואחר כך עוד משהוא( לימים נודע לי פקודת הקמת וגיוס לצבא)כל ההקראה נימשכה כחצי שעה ככל שזוכר......היה שקט מוחלט. .בזמן ההקראה...אבא שלי בכה ולחש - ומה עם אחיותי שנשרפו באושויץ? מה עם אחיותי ...ובכה נורא....אימי שתקה הסתכלתי עליה הייתה סוג של גיבורה....איך שניגמרו דברי בן גוריון יצא איזה נחשול קול אדיר מהקהל- יש לנו מדינה יש לנו מדינה....וגם אימי אמרה לי , זוריק( כשהייתי ילד קראו לי זוריק חלק מחברי עד היום)יש לנו מדינה ועייניה נצצו. האנשים פתחו בריקודים ספונטניים.. הלכנו חזרנו הבייתה בליל ה14 במאי .משום מה היה לי קר מאוד באותו לילה. למחרת פלשו צבאות ערב למדינת ישראל. מדינתינו דיממה אבל האויבים שלנו ניכשלו..מול האומה המגוייסת.. ומדינת ישראל נהייתה לעובדה. מתפלל ומקווה שלנצח נצחים. זאת עדותי לכם ילדי שילת. תודה שקראתם . זוהר ברעם.

[https://ipmcdn.avast.com/images/icons/icon-envelope-tick-round-orange-animated-no-repeat-v1.gif]

בלי וירוסים. www.avast.com